פסק דין
מונחות לפני חמש תביעות כנגד הנתבעת, פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ (להלן תיקרא : " פגסוס"), אשר הוגשו על ידי חמישה זוגות בנפרד ואוחדו בהתאם להחלטת כב' סגנית הנשיאה , השופטת גרוסמן לפני.
פסק הדין מתייחס לכלל התביעות המונחות לפני במאוחד.
טענות התובעים :
טענות התובעים מתייחסות לטיול מאורגן לני זילנד אוסטרליה, בין התאריכים 24/12-18/1 שנת 2011 אליו יצאו באמצעות פגסוס ועבורו שילמו כ"א סך השווה לכ- 8,400 $ . מסלול הטיול נקבע מראש.
התובעים מלינים על דבר אחד בלבד, על רמת ההדרכה שקיבלו בדמותו של מדריך הטיולים הוותיק המייצג את פגסוס, העונה לשם משה ממוקה (להלן יקרא:"משה").
הטיול כלל 29 אנשים, ללא כל הכרות מוקדמת ביניהם, כפי שנהוג לעשות בטיולים מאורגנים, נקבעת פגישת הכרות בין הקבוצה למדריך, גם כאן התקיימה פגישה כזו, אשר לאחריה, "נדלקה נורה אדומה" לאחד הזוגות שלפני, אשר שקל ברצינות לבטל את הטיול, ברם זו נדלקה בשלב שבו אם היה מבטל היה עליו לשאת בתשלום של כ- 5,000 $ לכל אחד מבני הזוג, דבר שהכריע עבורם את הכף והוחלט לצאת ולהפיק את המירב מהטיול המיוחל.
משה הגיע לטיול ללא כל כוונה להדריך את הקבוצה, התנהגותו היתה משתלחת כלפי חלק ניכר מהקבוצה , כל הזמן נותר משה על האוטובוס תוך שהוא מצביע על המקום אליו פניהם מועדות ומציין את הזמן שיש להם כדי לראות את אותו אתר, בגפם , ללא כל הדרכה מצידו, כשרוב חברי הקבוצה, הבהירו כתנאי ליציאתם לטיול שאינם בקיאים בשפה האנגלית וממילא יזדקקו לשירותי תרגום של המדריך, לכל אורך הדרך.
התובעים נאלצו לראות את כל האתרים בעצמם ו/או באמצעות המדריכים המקומיים אשר בכל פעם תורגמו על ידי חבר קבוצה אחר , מבין אלו המבינים את השפה האנגלית, כאשר משה מצידו נותר על האוטובוס ו/או בקרבת מקום בבית הקפה הסמוך.
עוד טענו התובעים, כי משה קיצר וחתך חלק מהיעדים והאתרים בהם היו צריכים לבקר, בשל בעיות חנייה במקום ובעקבות כך נבצר מהם לראות את אותם מופעים, כך לדוגמא ערב חג המולד בסינגפור, "סילבסטר" בניו זילנד , שם מתחלפת השנה האזרחית לראשונה , מחזה אותו רואים על מסך הטלויזיה וגם הפעם כשהם במרחק נגיעה מהמקום לא עלה בידם לצפות בו בשל ביטול של הרגע האחרון על ידי משה.
דוגמא נוספת ובולטת שגרמה לאכזבה רבה שכן התובעים בסופו של דבר ראו את המחזה המרהיב בתמונות שצולמו על ידי אחרים שטיילו באוטובוסים ובחברות אחרות, היתה מראה השקיעה של הסלע האדום במדבר באוסטרליה, לשם הגיעו שעה לפני כולם וחזרו חצי שעה לפני השקיעה לה המתינו בסבלנות, לדברי משה "ישנה עננות".
לטענת התובעים, משה היה מנומנם בכל מהלך הטיול, הוא השתדל להתרחק מהקבוצה , תחת התערבבות עם הקבוצה, הכרתה ועשיית כל אשר לאל ידו כדי שהקבוצה תכיר את חבריה, זו מטרת הטיול בסופו של דבר, כחלק ותנאי להצלחתו.
כחלק מהתנהלותו של משה, כשהגיעו למלון ובכל מקום שבו הוא היה צריך לתפוס "פיקוד" הוא נעלם מהמקום, המדריכה המקומית, בסופו של דבר נאלצה לתפוס את מקומו, כך למשל בחלוקת המפתחות בעת שהגיעו למלון , בירידה מהאוטובוס לצורכי סיור ביעדים אליהם הגיעו, באיתורו בכל פעם שנקבע לצאת מהמלון והשקמתו וכד', בכך נטל חלק גם הנהג הניו זילנדי העונה לשם ג'ון , שראה את אוזלת היד של המדריך וביקש להנעים את זמנם של חברי הקבוצה במקומו.
אם לא די בכל אלה, משה כמעט עניין שבשגרה, לא התייצב בשעה שנקבעה לצורך יציאה לסיורים מהמלון , כך למשל איחר לארוחת ערב ביום הראשון כשהגיעו ליעד בשעתיים כמעט, כאשר כל חברי הקבוצה הקפידו לדייק ולעמוד בזמנים, על מנת למצות עד תום את הטיול המיוחל, שעבורם הינו פעם בחיים.
עוד טענו התובעים כי במהלכו של הטיול אשר התפרס על פני תקופה של למעלה מ- שלושה שבועות, אירע אירוע שבו נאלצו בסופו של דבר להזמין אמבולנס, לאחר שמשה אשר הגיע לארוחת הבוקר בניו זילנד, כשהוא ערום למחצה, טען שאינו חש בטוב וכך נבצר ממנו להדריך במשך יומיים לערך, כשהתובעים מצידם דואגים לשלומו.
התובעים טענו כי למן הרגע הראשון כאשר הם סברו שמשה איננו המדריך המתאים, עוד בטרם יצאו לטיול, כשפנו למי מטעם הנתבעת ובמהלכו של הטיול יותר מאשר בהזדמנות אחת ויותר מאשר פנייה אחת על ידי התובעים , כל אחד בנפרד, (שיחות עם שרון ואביבה מהנתבעת) חרף כך לא נעשה דבר על ידי פגסוס כדי לתקן את המחדל לצורך הקטנת הנזקים שנגרמו ועוגמת הנפש.
התובעים ציינו כי משה הבין שהטיול לא היה לשביעות רצונה של הקבוצה כולה, משכך חרף דרישתם בחזרה ארצה למלא את המשוב שנהוג למלא, לצורך בדק בית שעושה הנתבעת לעקוב אחר שביעות רצונם של לקוחותיה, לשיפור במקרה הצורך של המדריך ו/או הספקים איתם עובדים בחו"ל ובכלל,סרב משה למסור להם את המשובים, סיבותיו עמו.
כשחזרו התובעים ארצה, פנו באופן אישי בכתב לנתבעת ואף במכתב אחד "משותף" לפגסוס לשטוח שוב את כל הטענות, על מנת שייעשה ניסיון לשבת עם מנהלי פגסוס ומשה ליישוב ההדורים ולהבין מה קרה בכל אותה עת, מדוע התנהל משה בדרך שבה התנהל ועשה הכל על מנת שהטיול ייכשל, במקום שיינחל הצלחה, משה היה פסיבי בכל הטיול, לא נטל שום חלק בהדרכה בוודאי שלא טרח לתרגם לכל חברי הקבוצה, שהיו לא מעטים, ואשר נזקקו לתרגום של כל מה שהתרחש באמצעות סיוע של חברי הקבוצה, ברם הנתבעת לא הרימה את הכפפה וכל מפגש משותף עם משה לא התקיים בסופו של דבר, משכך, עתרו בסעד מתאים לביהמ"ש.
התובעים חזרו והדגישו כי מבחינתם, חרף הרושם הראשוני שהותיר עליהם משה, במפגש הראשון, ייאמר לזכותו שלא ניסה להתאמץ להסתיר את מה שלא איחר לבוא לכל אורך הטיול, נעשו ניסיונות לשוחח עימו שייתן הזדמנות וינסה לקחת את המושכות, לגבש את הקבוצה ולהנות מהטיול שכן חבל לקלקל לחברי הקבוצה את הטיול שלו כל כך ציפו וייחלו, במיוחד כאשר לא תהא להם הזדמנות נוספת לחזור עליו שוב.
טענות הנתבעת